האם ניתן להעביר פנסיה בצוואה, בירושה או ע"י הסכם?

רוב אזרחי המדינה הם עמיתים בקרנות פנסיה, הנקראות גם קופות קצבה או קרנות גמלאות. לעתים זה החיסכון העיקרי או אף החיסכון היחיד שלהם. האם ניתן בכלל להעביר את הכספי שנצברו בקרן פנסיה לבני משפחה או לאנשים אחרים, לפי בחירתנו?

קרן הפנסיה מעבירה שני סוגים עיקריים של תשלומים-  גמלה וקצבת שאירים.

מה ההבדל בין 'גמלה' לבין 'קצבת שאירים'?
 

הגמלה היא התשלומים החודשיים השוטפים שמקבל העמית לאחר הגיעו לגיל הפרישה לגמלאות (היא מכונה גם פנסיה או קצבה).

קצבת השאירים היא אותו חלק (בדרך כלל מדובר רק בחלק, שמחושב באחוזים) מן הסכום ששולם לעמית בחייו, שאותו שאיריו של העמית יקבלו מהקרן אחרי מותו אם תהיה להם זכאות לפי תקנון הקרן.כל עוד שהגמלאי עצמו מצוי בחיים, הרי החל ממועד שיקבל בפועל לידיו את תשלומי הפנסיה, הוא יכול להעביר אותה, פיזית או על פי הסכם, לאחרים, לפי בחירתו.

ואולם, אין לעמית כל יכולת לשלוט בכספים שיתקבלו כאשר לא יהיה עוד בין החיים, או להורות למי ישולמו. כך הוא על אף שמדובר בכספים שהם בעצם שלו, ושבמשך כל שנות עבודתו, כמעט כל ימי חייו, העמית הפקיד אותם לקרן, מידי חודש בחודשו. במקביל קיים חוסר היכולת של בן או בת הזוג של עמית לקבל את חלקם, למרות שמדובר ברכוש משותף לבני הזוג, אפילו לא בהסכמת העמית, כגון בהסכם גירושין.

הפנסיה נצברת במהלך שנות עבודה רבות, וההפרשות החודשיות באות על חשבון בן או בת הזוג ושאר בני המשפחה. הצדק דורש שפירות הקרן יחזרו למשפחה ויתחלקו בין בני הזוג. אלא מה, בסופו של דבר תזכה בפירות הקרן בת זוג חדשה, שמתגוררת עם עמית רק שנה אחת, נשואה או ידועה בציבור.

בת זוג אחרונה זו, שלא השתתפה בצבירת קרן הפנסיה, ואולי אף הכירה את הגבר רק לאחר פרישתו, עדיין היא שתקבל את קצבת השאירים אחרי מותו, ולא אשתו הראשונה, אשר חיה איתו בכל השנים שבהן הפקיד כספים לקרן הפנסיה בכל חודש, מתוך הקופה המשותפת. גם הילדים מפרק ב' זכאים לקצבת שאירים. לעתים ניתנת קצבה זו גם לילדים מעל גיל 18, למשל עד גיל 20.

מי יהיה זכאי לקבל כספים לאחר פטירת העמית? אילו אחוזים מן הגמלה ובאילו תנאים?
 

קרן הפנסיה קובעת את כל אלה במעין "חוקה", שנקראת התקנון שלה. הקרן מתנהלת ונוהגת אך ורק לפי התקנון שלה, והיא אינה כפופה להסכמים בין העמית לבין בני משפחתו.

כיום, לפי הפסיקה, הפנסיה נחשבת לנכס משותף שצריך להיכלל בגדר איזון המשאבים, ולהתחלק בשווה בין הבעל והאישה. בעבר הרחוק הפנסיה לא נחשבה לרכוש שבעל ואישה צריכים להתחלק בו זה עם זה. בין היתר משום שבתי המשפט פרשו שהיא שייכת בכלל למעביד. לפני עשרים וכמה שנים ביהמ"ש העליון נתן שני  פסקי דין ששינו הלכה זו (פרשת רון ופרשת לידאי), וקבעו שהקצבה הינה רכוש משותף לכל דבר ועניין.

קיימת עדיין, גם היום, מגבלה אחרת - לפי הדין לא ניתן לכפות על בן זוג להתחלק בתשלומי הפנסיה אם טרם הבשילו, ולקזז אותם מרכוש אחר של הצדדים. לכן, אם הפירוד קודם בשנים רבות לפרישה לגמלאות, לא ניתן לסיים את חלוקת הרכוש ולהיפרד לחלוטין. לא ניתן גם לאלץ את בן הזוג להוון את הפנסיה שלו, כדי לקבל ממנו תשלום אחד ולנתק סוף-סוף את הקשר איתו. הפסיקה קובעת כי בן הזוג בעל הפנסיה רשאי לבחור לקבל אותה חודש בחודשו, ולהעביר כל חודש מחצית ממנה לבן הזוג אחר.

לאחרונה התפרסמה פסיקה חדשה של בית המשפט לענייני משפחה בנושא. פסה"ד נדרש לשאלה מה דינה של גמלת שאירים שמשולמת לבנו הקטין של מנוח ולאלמנתו, אשתו השנייה, על רקע סעיף בהסכם הגירושין של המנוח מאשתו הראשונה, גרושתו בעת מתן פסה"ד, אשר הקנה לה חצי מקצבת הפנסיה שלו, למשך כל ימי חייה. פסה"ד עסק בקרן הפנסיה של עובדי הסוכנות היהודית, בה עבד הבעל במהלך נישואיו הראשונים.

מה קבע בית המשפט?
 

עסקינן בתמ"ש 19215-02-12 מפי כב' השופט יהורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב. באותו מקרה, הסכם הגירושין קבע כי האישה תהיה זכאית לקבל בכל חודש סכום השווה למחצית מן הפנסיה החודשית נטו של הבעל מהסוכנות היהודית, וזאת לכל ימי חייה של האישה, גם לאחר הגירושין. כל עוד שהבעל חי, ובמשך שנים רבות, הוא קיים את ההסכם והעביר לגרושתו את חלקה בגמלה בכל חודש.

לאחר פטירתו, חדלה הקרן לשלם את הפנסיה, והחלה להעביר גמלת שאירים לאשתו השנייה ולבנם הקטין. או אז, תבעה הגרושה את הקרן, ולחילופין את האלמנה והיתום, להעביר לה מחצית מקצבת השאירים. נפסק כי לא ניתן, בהסכם בין קרובי משפחה, או בהסכם גירושין, לחייב את הקרן לשלם למישהו שאינו זכאי לכך לפי תקנונה. אי אפשר להצליח בתביעה נגד הקרן, וגם לא נגד בת הזוג והילדים מהנישואין בפרק ב'. נפסק עוד, כי למרות שנרשם כי האישה תקבל את מחצית הפנסיה כל חייה, לא הייתה כוונה לתת לה חלק כלשהו מעיזבון המנוח אחרי מותו.

אחת הטענות של האישה הראשונה בתיק הנ"ל הייתה כי היא ועורך-דינה לא קראו את תקנון קרן הפנסיה בטרם שחתמה על ההסכם. טענה זו לא סייעה לה.

הפיתרון במקרים כאלה הוא לקבוע הסכם בדבר תשלום סכום חודשי קבוע של מזונות או תשלומי איזון לכל ימי חייה של האישה, גם לאחר הגירושין, וגם לאחר פטירת המנוח. אסור להגדיר זאת בהסכם כתשלומי פנסיה, די שהסכום יהיה שווה למחצית מהפנסיה. במילים אחרות, צריך לדעת איך לנסח נכון הסכם גירושין שמתיימר לעסוק בחלוקת פנסיה, וחשוב מאד לקרוא קודם את התקנון הרלבנטי.

באופן כזה ניתן להבטיח לגרושה כספים בשווי המשוער של תשלומי הפנסיה או קצבת השאירים, ולהגדירם כחוב, אותו תוכל לגבות מנכסי העיזבון, אך זאת בתנאי שקיימים נכסים נוספים, מהם ניתן להיפרע. כך האישה הראשונה, אשר הייתה שותפה לצבירת הכספים בקרן כל השנים, תקבל את חלקה מבלי להיות תלויה בקרן הפנסיה ובתקנונה.

רוב קרנות הפנסיה במשק (עובדי בנקים, אגד, שלטון מרכזי ומקומי) מתנהלות לפי "התקנון האחיד". לפי התקנון האחיד, מי שתקבל את קצבת השאירים היא מי שחייתה בשנה האחרונה עם המנוח, וילדיו הקטינים. בנוסף זכאים לקצבת שאירים גם אישה וילדים שהעמית המנוח שילם להם מזונות ערב מותו.

קרן פנסיה בעצם כופה על העמית למי היא תשלם- יתכן שהעמית לא הסכים לשלם מזונות בחייו, אבל בית המשפט חייב אותו עקב סכסוך משפחתי. לאחר מותו, קרן הפנסיה ממשיכה לחייב אותו לשלם את המזונות, בכך שהיא מעניקה את קצבת השאירים למי שאוחז בפסק דין למזונות.

הסיבה לבחירת זכאים אלה דווקא היא שמטרת הקרנות הינה סוציאלית. מטרת הקרן היא שלא ייכרת מקור לחמו של מי שהמנוח פרנס ערב פטירתו, בין היתר על מנת שהללו, שהיו סמוכים על שולחנו של המנוח, לא ייפלו למעמסה על הציבור עם לכתו.

מה לגבי חוק הירושה?
 

זאת ועוד, לא ניתן גם להוריש את כספי הקרן בצוואה, ואף לא בירושה עפ"י דין. חוק הירושה קובע שקרן גמלאות/פנסיה, או קופת קצבה, אינה מהווה חלק מהעיזבון, וצוואה לבדה אינה תופסת לגביה.

דינה של קרן גמלאות שונה מדינן של צורות חיסכון אחרות, המתנהלות אצל גופים אחרים, כמו פוליסת ביטוח חיים או ביטוח מנהלים, קרן השתלמות, קופת גמל או תכנית חיסכון בבנק.

שלושת הראשונות – פוליסת ביטוח, קרן השתלמות וקופת גמל, גם הן אינן ניתנות להורשה בצוואה לפי החוק (חיסכון בבנק ניתן להנחיל בצוואה, רק שיתכן קונפליקט עם סעיף אריכות ימים שמקנה את יתרת החשבון לשותף הנותר בחיים). אבל עדיין, שלושתן דווקא כן מאפשרות למי שחסך את הכספים לקבוע בעצמו מי יהיו המוטבים או הנהנים שיקבלו את הכספים אחרי מותו, וזאת בעזרת מילוי טופס מתאים. מילוי טופס כזה מאפשר ל"יורשים" לקבל את הכספים אחרי מות המנוח ללא צורך בפנייה לבית המשפט לקיום צוואה.

לסיכום

כאשר אנו בוחרים כיצד לחסוך כספים, עלינו להיות מודעים למגבלות המשפטיות של כל צורת צבירה, ולבחור את המתאימה לנו, בחיינו ולאחר אריכות ימינו.

נכתב על-ידי: עו"ד אודליה אלטמן

שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום דיני משפחה